יצרניות הרכב הסיני עומדות להשיק סוללה חשמלית חדשה ויעילה יותר בקרוב, וזה מה שאנחנו יודעים עליה
זאב נחמנזון
יש איזה משפט סיני שאומר שצריך יכולות מערביות כדי להגיע מאפס לאחד, אבל צריך יכולות סיניות כדי להגיע מאחד למיליון. באופן כללי, התרגלנו כבר לכך שכמעט כל מוצר שאנו רוכשים מגיע מסין. בצד זאת שכל החברות מייצרות בסין, משגשגת בה גם תרבות של חיקויים וזיופים. על פי רוב, החיקויים האלו אינם איכותיים ונהרסים מהר. מכאן גם יצאה תדמית שלילית לדברים מתוצרת סין, ולא פעם בצדק. ואז הגיעו הרכבים החשמליים.
כדרכו של עולם, את המנועים החשמליים הראשונים פיתחו מדינות מערביות (בהן ישראל עם פרוייקט “בטר פלייס” שנכשל), הייצור, בשלב מסוים, עבר לסין. והסינים למדו, פיתחו ושכללו. בכל מה שקשור לאלקטרוניקה וטכנולוגיה חשמלית הניסיון שם אדיר, וכשמנצלים אותו ואת הידע הרב מגיעים לתוצאות מצוינות. כיום, רכב חשמלי סיני הוא מוצר נחשק ומבוקש, ואף בעל רכב סיני אינו מתבייש אלא הפוך מכך.
הטוב, הרע והסוללה
כשזה מגיע לרכבים חשמלים, ליצרני הרכב יש אתגר נוסף להתחרות עליו. איכות הרכב, בטיחותו, העיצוב, הגימור והנפח נעים טיפה אחורה ומשאירים את המקום הראשון במירוץ לסוללת הרכב. אם הרכבים עם הנעה מסורתית האתגר היה לייצר מנוע עם צריכה דלק נמוכה ככל האפשר (כמה שיותר קילומטרים לליטר), האתגר היום הוא לייצר טווח נסיעה גדול ככל הניתן. החסכון באנרגיה חשמלית הוא חד וברור, אבל בעוד שבכל כמה קילומטרים ניתן למצוא תחנת דלק ולתדלק – את הרכב החשמלי צריך לטעון בעמדה, בדרך כלל ייעודית, וזה דבר שלוקח זמן. נוסף על טווח הנסיעה, לסוללה, כמו כל סוללה – יש תוחלת חיים, שנכון להיום נעה בין שלוש לחמש שנים. עלות ההחלפה של סוללה לרכב תלויה בדגם, והיא עניין של עשרות אלפי שקלים. כשמדובר בהתייעלות אנרגטית, גם על זה צריך לתת את הדעת.
מליתיום לנתרן בשלושה חודשים
הסוללות המותקנות ברכבים חשמליים הן סוללות לית’יום-יון. הלית’יום הוא משאב יקר ולמרבה הצער גם קשה יותר להשגה וייצור. היתרון המעשי שלו הוא בצפיפות האנרגיה. כלומר על תא שטח מסויים ניתן להכניס הרבה יותר אנרגיה בסוללת לית’יום, מאשר בסוללת נתרן. אם נכנס למספרים אמיתיים – סוללת לית’יום מחזיקה כ-300 וואט-שעה לקילומטר, ואילו סוללת נתרן מחזיקה בערך 160 וואט-שעה לקילומטר. מדובר בפער עצום, אך מנגד יש פערים טכנולוגיים משמעותיים לטובת סוללת הנתרן, והם משנים לגמרי את כללי המשחק:
- סוללת הנתרן זולה, לעתים בפער של מעל 50% מסוללת הלית’יום. הנתרן עצמו זמין ונפוץ בהרבה, מה שמקל על תהליך הייצור ומעבר להוזלה גן מונע בעיות של ביקוש וחוסר.
- הנתרן הוא חומר בטיחותי בהרבה. סוללת הלית’יום דליקה ומועדת לפורענות בתנאי חום ובמקרים של התקלחות. מן הסתם ברכבים החשמליים יש מערכות הגנה ומניעה, אבל סוללת נתרן תהיה בטוחה ואמינה יותר.
- טעינה מהירה יותר. צפיפות אנרגיה נמוכה מאפשרת מילוי מהיר יותר שלה. הלכה למעשה טעינה של סוללת נתרן תיקח הרבה פחות זמן מאשר סוללת לית’יום, וחסכון בזמן גם משחק תפקיד.
- סוללת הנתרן מפתיעה גם בתנאי מזג האוויר. בעליהן של מכוניות חשמליות במדינות קרות יודעים כי בקור עז סוללות הלית’יום מתקשות לתפקד, עד כדי השבתת הרכב לחלוטין. סוללות נתרן לעומת זה עושות את עבודתן היטב, כמצופה מהן.
מול כל היתרונות האלו נשאר העניין של פחות אנרגיה בסוללת הנתרן, קרי טווח נסיעה קצר יותר. עם זאת, את טווח הנסיעה ניתן להאריך גם על ידי הקטנת הצריכה של מערכות הרכב, ובכך להמשיך ולהתפתח.
לסיכום, העתיד כבר בדרך
מיליארד סינים לא טועים, וגם 8% משוק הרכב הישראלי לא טועה. הרכבים החשמליים הסיניים כובשים אותנו ואת הכבישים שלנו בקצב מסחרר. נכון להיום ישראל היא המדינה השלישית בעולם בייבוא רכבים מסין, והנהגים בארץ שמחים וצמאים לעוד. עם כמות המותגים הסיניים שרק הולכת וגדלה פה, הציפייה היא להיחשף לסוללת הנתרן הסינית בקרוב, ובשאיפה גם לחסוך כסף וליהנות מהיכולות שלה בקרוב.
