אנשים רבים מאמינים שבריונות מסווגת כמעשה אלימות שמתרחש פנים אל פנים. הם מדמיינים בריונים מתגרים, דוחפים, ואולי מכים אחרים. הורים רבים שחושבים על בריונות בבית הספר, מאמינים שהתופעה מאופיינת בקריאת שמות גנאי לילדים והשפלתם או הבכתם. אבל יש גם שיטה אחרת פחות גלויה ומזיקה לא פחות של בריונות שנקראת חרם חברתי. עם סוג זה של בריונות, ילדים דוחים, מוציאים או מנדים ילדים אחרים מבחינה חברתית. זהו סוג של תוקפנות יחסית שהופך להיות נפוץ יותר ויותר ככל שילדים נכנסים לחטיבת הביניים, והמצב עלול להמשיך גם לתיכון. התמודדות עם סוג זה של בריונות יכולה להיות אתגר עבור ילדים, במיוחד מכיוון שהם עשויים לסבול בשתיקה. עם זאת, ישנן דרכים רבות שבהן הורים יכולים לעזור לילדים שעוברים חרם חברתי .
חרם חברתי מוביל לכאב משמעותי, במיוחד בתקופה שבה מערכות יחסים חברתיות כל כך חשובות
לא רק שילדים דחויים חברתית סובלים מבחינה רגשית, אלא שהם יכולים לסבול גם מבחינה לימודית. ואם ילד גדל לבגרות כשהוא מרגיש חסר ערך, מוחרם מבחינה חברתית או מוערך פחות מאחרים, זה יכול לגרום לבעיות נפשיות. אם וכאשר הורים מרגישים שילדם אינו מצליח לתפקד בבית הספר, מכל סיבה שהיא, הם צריכים בראש ובראשונה לערב את הנהלת בית הספר, המחנכים והמורים, מכיוון שהתערבות מידית במצב של חרם על ילד, משפיעה באופן משמעותי על התוצאות.
שיחות עם המתבגר על מצבו הרגשי
כאשר המתבגר שלכם נפתח בפניכם על מצבו הרגשי, חשוב לוודא שהוא מרגיש בטוח לשתף אתכם, מכיוון שהקשבה היא המפתח לגרום לילד להרגיש שאתם תומכים בו ומבינים אותו, במקום להרגיש בודד ומבוסס עם הבעיות שלו. חשוב גם לנקוט בכל האמצעים להעצים את הילד ולהסביר לו שהחרם שהוא עובר אינו באשמתו. יש להימנע מלומר כל דבר שיכול להתפרש אצל המתבגר כמשמעות לפיה עליו להשתנות איכשהו או להתאמץ יותר למצוא חן. התמיכה במתבגר מאופיינת בהזדהות עם רגשותיו, ובהבהרת המסר לפיו לאף אחד לא מגיע לעבור חרם חברתי בבית הספר, לצד ההדגשה שיש לו הרבה מה להציע לעולם.
העצמת המתבגר
חשוב שהורים ידגישו בפני המתבגר שלהם שאין לו שליטה על מה שאחרים אומרים או עושים, אבל הוא יכול לשלוט על האופן בו הוא מגיב. התמודדות נכונה תהיה העלאה משותפת של רעיונות להתמודדות עם המצב ולהתגברות על הפגיעה. המטרה היא שמתבגרים ירגישו מועצמים עם אפשרויות ודרכי תגובה שונות, כמו התמקדות בחברים אחרים. חשוב גם שהורים יבינו שהשאיפה צריכה להיות לסייע להם להימנע מחשיבה במונחים של קורבנות. נכון שהמצב שהם עוברים אינו הוגן, אכזרי וכואב, אבל זה לא אומר שהם צריכים להישאר קורבן של התנהגות זו. חשוב להעצים את ילדכם לעבור מעבר למצב הזה כך שמצב של חרם חברתי לא יגדיר את מי שהוא.
